וברוכים הבאים ליום המרגש מכל!
בעוד מספר שעות לא גדול – 12 ליתר דיוק,
אתם תצעדו בשערי המוסד אשר יצא לכם לבוא בשעריו במשך 12 שנים – כתלמידים,
ועוד – 3 שנים כסטודנטים מתלמדים,
וזהו....
תמו ימי החסד.
מחר בשעה 6:30 או 7:00, אתם תקומו,
אולי תספיקו קפה קטן של בוקר,
אני מקוה שתכינו לכם כריך או חטיף כדי לאכול.
וצאו לדרככם החדשה!!
מאחלת לכם שתישנו היטב בלילה
וגם אם לא...
מחר השעה 12 או 13 בוא תבוא והיום הזה המיוחד, הראשון יסתיים.
ובאמצע אתם תפגשו את התלמידים שלכם – בפעם הראשונה בכיתה משלכם.
והם יבחנו אתכם – כמו שאתם מדדתם את המורים שלכם.
והם יתנו לכם מספר רגעים של חסד – ממש לא רבים.
והם ירצו את תשומת הלב שלכם, והם ירצו לדעת שהם יכולים לסמוך עליכם.
ולא – הם לא רוצים שתכשלו כי זה יהיה גם הכישלון שלהם.
מחר – הם יבואו נרגשים עם המון דברים לספר ועם קצת מקום להקשיב.
אתם בטוח מוכנים היטב ותמיד יהיו הרגעים האלה שלא התכוננתם אליהם.
אני יודעת שאתם המורים שהייתי רוצה בשביל התלמידים שתפגשו מחר!
אתם יכולים לחנך אותם, אתם יכולים ללמד וללמוד איתם ואותם.
אתם יכולים וגם תעשו: את תתנו להם לדעת שהם חשובים לכם.
אתם תזכרו שכולנו עושים חינוך באמונה גדולה באהבת אדם ותלמידים גדולה.
אל תוותרו על החלומות שחלמנו ביחד – ליצור כאן חברה בריאה יותר,
לא אלימה, לא מושחתת.
חברה שיכולה להושיט יד וגם בוחרת לעשות כן.
אני כאן,
אני תמיד זמינה.
אל תהססו להתקשר אליי, להתייעץ, לשאול, להתלבט, לחלוק חוויות.
אני מתרגשת אתכם לקראת מחר
יחד איתכם לא אשן ואחשוב: איך יהיה היום הראשון?!
הוא יהיה, ויהיו ימים נפלאים אחריו.
אני מאחלת לכם הצלחה מקרב הלב שלי,
נושאת תפילה וברכה להצלחתכם, אנחנו כולנו זקוקים לה!
שלכם, אדווה
